מי שלמדה להיות אחות היא אחות. לא רופאה.
מי שלמד הנדסאות הוא הנדסאי. לא מהנדס.
אז למה ואיך זה קורה שמי שלמד גרפיקה בהתכתבות / לימודי ערב פעמיים בשבוע / קורס ממשלתי וכיו״ב, יכול להכריז על עצמו שהוא מעצב?
קוראים לזה התחזות, פשוט כך.
פעם, כשהרציתי במוסד די מכובד, שאל אותי הסטודנט הגרוע ביותר בכיתה, זה שהמלצתי להנהלה על השעייתו המיידית, כמה יכול להרוויח מבצע גרפי. נקבתי בסכום. וכמה עשוי להרוויח מעצב? נקבתי בסכום גבוה יותר.
אם כך אמר, אני אהיה מעצב…. וכאן טמונה הבעיה.
כל אחד שיש או אין לו נגיעה לתחום מגדיר את עצמו כראות עיניו ואיך שבא לו.
אחות שתכריז על עצמה שהיא רופאה תשלח לכלא.
כך יקרה לחייל שמספר שהוא קצין ולזומבי שהוא טייס.
אבל במקצועות העיצוב – מה שמתחשק, כי הרי לא מדובר בחיי אדם.
כך קורה שלקוח שרוצה את שירותיך מבקש לקבל את היכולות שלך, אבל במחיר של ההוא, שהחליט בדיוק אתמול שגם הוא מעצב, למה לא.
זהו מצב בעייתי העלול לגרום לתוצאות עיצוביות דלות.
מצד אחד קיים הרצון לעצב ולתת את המירב, ומצד שני לא הגיוני להשקיע שעות רבות של מחשבה ויצירתיות עבור תמורה שלא מפצה על שעות עבודה אינסופיות אותן עדיף להשקיע במי שכן מוכן לשלם.
אלפי העוסקים בענף,(עוסקים, לא מעצבים) יוצרים תחרות מחירים שבו הנפגע העיקרי הוא אותו לקוח ששם לו למטרה להוריד מחיר ולכופף ידיים.
נחישות, עמידה על שלך ורמת מחיר הוגנת היא התשובה לאותם לקוחות ו״מעצבים״ שמלבד מחיר מגוחך אין להם דבר להציע.
