בעולמנו שטוף המותגים, הצבעים הלכו קצת לאיבוד. הווה אומר, מרוב עצים כבר לא רואים את היער. לכל אשר נביט תמיד נראה ים של צבעים וגוונים. אמנם ישנם מותגם שמזוהים עם צבע מסוים, אלה שכאשר יש שפע של מוצרים מכל סוג ומכל גודל על המדפים, אנחנו נוטים לזכור שמות ולשים פחות לב לצבעם. אבל אם נפעיל קצת את הפוקוס וננסה להתמקד, נצליח ליהנות קצת יותר מהצבעים שמאחורי המוצרים.
כך למשל, אם נביט אל עבר עולם הספורט, שם לכל קבוצה יש צבע שעמה היא מזוהה יותר מכל. אלו צהובים ואלו כחולים ויש גם קבוצות של פסים ואפילו משבצות. מיתוג לפי צבע זה כלל בסיסי.
כלומר, עוד לפני שחושבים על שם, צורה ואריזה, כדי לחשוב על צבע.
כך למשל יש את המשקה הכי מפורסם בעולם, הקולה, שלא רק אימץ את האדום, אלה אף רתם מסע פרסום שלם שבעקבותיו סנטה קלאוס מזוהה כלובש מדים אדומים. מכאן גם ניתן להבין שכל מי שעוסק בתחום של עיצוב גרפי חייב לתת משקל לצבעים שבהם הוא בוחר לעצב את המוצרים שעל הפרק. דוגמה יפה לכוחו של הצבע ניתן לראות גם בקולנוע.
למשל, בסרט של ספילברג “רשימות שינדלר”, הוספת צבע לדמות אחת בעוד כל שאר הדמויות והרקע בשחור לבן, תרמה לאפקט הרגשי. כך, בלי מילים, תפאורה, תאורה או זווית צילום, אלא אך ורק משחקי צבע, נוצר מבע קולנועי שלם.
אם נשוב לנקודת הפתיחה שלנו, הרי שהצבע מהווה כלי שבאמצעותו ניתן להשיג את הערך המוסף ביער המותגים שכולל אפקטים של תלת ממד, צילומי HD ומיצבי מולטי מדיה אולטרה מתוחכמים. מיתוג זה קודם כל בידול ולכן החכמה זה לא להיות כמו כולם אלא להיפך, להיות שונה. בתחום התחבורה יש דוגמה טובה. מוניות למשל לעולם יהיו בצבע אחיד – בארץ לבן, בניו יורק צהוב וכן הלאה. גם אוטובוסים נצבעים לפי צבע החברה.
אגד למשל לעולם יהיו בירוק- בין השאר כדי למתג את עצמם כמי שידידותיים לסביבה בניגוד לתדמית של רכבים כבדים כמזהמים. בהיבט של עיצוב גרפי, אם נתחיל כל פרויקט בחירת צבע, הרי שכל השאר כבר יבוא מעצמו. כלומר, כמו במקרה של האוטובוסים, בחירת צבע שגם מעביר מסר, יכולה לשרת 2 ציפורים במכה- גם בידול לצורך זיהוי וגם מיתוג לצורך הסברה.
