מי שלמדה להיות אחות היא אחות. לא רופאה. מי שלמד הנדסאות הוא הנדסאי. לא מהנדס. אז למה ואיך זה קורה שמי שלמד גרפיקה בהתכתבות / לימודי ערב פעמיים בשבוע / קורס ממשלתי וכיו״ב, יכול להכריז על עצמו שהוא מעצב? קוראים לזה התחזות, פשוט כך. פעם, כשהרציתי במוסד די מכובד, שאל אותי הסטודנט הגרוע ביותר בכיתה…
פעם, לא כל כך מזמן אבל הכל יחסי, כשמעצב גרפי היה מקבל בריף או נושא לעבוד עליו הוא היה מתחיל את התהליך בחשיבה. כל החוכמה והיצירתיות היו בראש. עולם הגירויים ינק מהזכרון, מאסוציאציות, מהסביבה ומעולמו וניסיונו של המעצב. את הרעיונות המחישו ברישום ואיור על דף. יכולת האיור והרישום היתה מרכיב חשוב במקצועיות. אח״כ במידת הצורך…
כשקרדיולוג אומר ״נקרע לי הלב״ אתה מבין שיש כאן תקלה רצינית שכנראה תסתיים במוות. הלוקסוס במקצוע העיצוב / תקשורת חזותית הוא, שאתה יכול לומר נקרע לי הלב עשרות פעמים ביום וכלום לא יקרה. אצלנו הלב נקרע, או נשבר, או כואב ודואב כשהעיצוב עליו טרחנו והאמנו שהוא יצירתי, מעניין ומקורי – לא עובר את מבחן הלקוח…
פעם, לא כל כך מזמן אבל הכל יחסי, היה מוסד אחד בארץ ללימודי עיצוב גרפי – אקדמיה בצלאל בירושלים. כל מי ששאף ללמוד עיצוב ניסה להתקבל לבצלאל, לא היתה שום אופציה אחרת: או בצלאל או כלום. שמה של האקדמיה בירושלים יצא למרחוק ונישא מקצה הארץ ועד קציה. הביקוש היה עצום, כמו היום, אבל היצע המקומות…
בשנת 2002 עיצבנו את הלוגו של חברת קליל. כך הוא נראה. אותיות הלוגו עוצבו כאילו נחתכו במדוייק מאלומיניום. הסמל משמאל ללוגו נגזר מהצורה שבין הכיתוב העברי ללועזי. שם החברה שונה מאז לקליל חלונות מעוצבים ונוספו לו חלונות בצורת פרפר. כך זה נראה (לא עוצב על ידינו) בשנת 2013 התבקשנו לשנות את הסמל כך שיתאים יותר…
